תמצאו אותנו ב-FaceBook
טבע הדברים

טבע הדברים

ילדי טבע הדברים


טבע הדברים גיליון - 228

ילדי טבע הדברים גיליון - 232

  • יחידת עוקץ

    צפה בגיליון 232
  • חיים בחצר - אדון חרדון

    מי שגר בּביִת עִם חצר, וזֶה ממש לֹא משנה אם היא גדולה אוֹ קטנה, אם היא בּעיר אוֹ בּכפר – והוּא אוֹהב בּעלי חיים – הוּא יוּכל, כּמוֹנוּ, לִפגוֹש אוֹתם בּחצר שלוֹ – אִם רק יחפּשׂ. בּכל מקוֹם שבו יש צמחים וּקצת שטח אפשר למצוא בּעלֵי חיים. בּחצרוֹת בּהן חיים חתוּלים מגוון בּעלי החיים קטן יוֹתר. החתוּלים הם ציידים מיוּמנים ואפילוּ אִם הם שְׂבעים הם לֹא יהססו לצוּד בּעלֵי חיים המבקרים בּחצר. וּבכול זֹאת – יש בּעלֵי חיים שנעלמים אפילוּ מעֵינֵי החתוּלים. אִם אתם גרים בּביִת דירוֹת – גם בּעציץ קטן בּחלוֹן אפשר לִמצוֹא עוֹלם וּמלוֹאוֹ.


    בּכל חוֹדש נספּר לכם על בּעל חיים אחר שאנחנוּ פּוֹגשים בּחצר שלנוּ, ואִם תִפקחוּ עֵיניים סביר שגם אתם תִראו אותם.

     

    החרדוֹן המצוּי

    בּכל פּעם שאני שוֹמעת את המילה חרדוֹן, אני נִזכּרת בּשיר של לאה נאוֹר שנִפתח בּמילים: "אדוֹן חרדוֹן פּחד מאוֹד מִגברת חרדונה, כּי הוּא היה כּזֶה רזֶה והיא כּזוֹ שמנה...". אני אף פּעם לֹא זוֹכרת את ההמשך של השיר, אבל כּשֶׁהייתי ילדה חשבתי שאדוֹן חרדוֹן "פּחד מאוֹד" כי חשש שגברת חרדונה תֹאכל אוֹתוֹ לארוּחת הצהריים.

    בּניגוּד לשיר, אצל חרדונים מצוּיים הנקבוֹת בּדרך כּלל קטנוֹת יוֹתר מֵהזכרים. כּכה זֶה לרוב אצל בּעלֵי חיים טריטוריאליים, כי הזכרים שוֹמרים על הנחלוֹת. יִתרה מִכּך, החרדוֹן הזכר חי בּטריטוֹריה משוּתפת עִם כּמה נקבוֹת (לֹא רק עִם גברת אחת). אבל אל תחשבוּ שחיי החרדונים נטוּלֵי דאגוֹת; מִלבד זֶה שֶׁהם צריכים להיזהר כּל הזמן מטורפים, תמיד יימצאוּ בּסביבה מִתחרים - זכרים אחרים החוֹשקים גם בּטריטוֹריה וגם בּנקבוֹת.

    בּחצר שלנוּ אנחנוּ מכּירים לפחוֹת שלוֹשה זכרים בּוֹגרים שלכל אחד מהם טריטוֹריה: אחד הִתמקם על הקירוֹת החיצוֹניים של הבּיִת, אחד סביב המחסן, והגדוֹל מִכּוּלם - על החוֹמה. בּכל נחלה כּזֹאת יש כּשלוֹש נקבוֹת וכמה פּרטים צעירים. צבע גוּפם של הזכרים בּעלי הנחלוֹת כּהֶה, והם נוֹשְׂאים על גחוֹנם קשְׂקשים יבלתיים המסוּדרים בּשתֵי שוּרוֹת. הצבע הוּא לֹא סימן מוּבהק לזיהוּי הזוִויג, שכּן צבע החרדונים מִשתנֶה גם בּהתאם לִתנאֵי הסביבה, והוּא מסיֵיע בּשמירה על טמפּרטוּרת הגוּף שֶׁהם זקוּקים לה. החרדונים, כּמוֹ זוֹחלים אחרים, הם בּעלי דם קר, והם חייבים להִתחמם כּדֵי שתִהיֶה להם אנרגיה לנוּע ולִפעוֹל. בּשעוֹת הקרירות של הבּוֹקר החרדונים ניכּרים בּצבע כּהֶה המֵיטיב לִקלוֹט את קרנֵי השמש, ואילוּ בּשעוֹת החמוֹת צבע החרדונים בּהיר. זכרים שליטים הם בּדרך כּלל יוֹצאֵי דוֹפן. זכרים אלוּ נוֹשְׂאים את הצבע הכּהֶה גם בּשעוֹת הצהריים החמוֹת, כּדֵי שכּל החרדונים האחרים ידעוּ שֶׁהם נִמצאים בּנחלה של חרדוֹן בּכיר, ושכּדאי להם להִתרחק.

    בּשִׁלהֵי (לִקראת סוף) החוֹרף מתחילה עוֹנת הרבייה של החרדונים, וּכבר בּאמצע חוֹדש מרס חזינוּ בּקרב חרדונים. זכר בּעל מוֹפע כּהֶה ניסה להניס זכר בּהיר שרצה לִכבּוֹש את הנחלה שלוֹ. הם הִתרוֹצצוּ על קירוֹת המחסן, וּכשנִפגשוּ נעמדוּ זֶה מוּל זֶה, פּערוּ את פּיהם, וכל אחד ניסה לתפוס בּעוֹרף היריב. בּאחד מִסיבוּבי ההִתגוֹששוּת הִצליח הפּרט הבהיר לִתפּוֹס את הפּרט הכּהֶה, ולִמשוֹך אוֹתוֹ מֵהקיר. אך כּיוון שֶׁהם היוּ יריבים שקוּלים, איבּדוּ השניים את אחיזתם בּקיר ונפלוּ לארץ. הנפילה לֹא הִשכּיחה מהם את הקרב, וּבִמהרה הם חזרוּ למִרדף על קירוֹת המחסן, פּעם זֶה רוֹדף, וּפעם זה, והם הִמשיכוּ לִנשוֹך זֶה את זֶה וליפּוֹל מֵהקיר. בּסוף הקרב נפל הפּרט הכּהֶה לעשָׂבים, ועל הקיר נוֹתר המנצח לרגע, הפּרט הבהיר.

    עוֹנת הרבייה הקוֹדמת הייתה כּנִראֶה מוּצלחת מאוֹד, כּי בּשנה שעברה ראינו על הקיר וּבחצר עשְׂרוֹת חרדונים קטנטנים. הם מצאוּ לעצמם שפע של מקוֹמוֹת מִסתוֹר מטורפים וּמִפּגעֵי מזג האוִויר - בּסִדקֵי החוֹמה, בּקליפּת הגזע וּבתוֹך המחסן. מזוֹן לֹא חסר להם, שֶׁהרֵי בּחצר יש עבוּרם, הצעירים והבּוֹגרים, שפע של חרקים למינֵיהם. החגבים הם מִמיני המזוֹנוֹת החביבים עלֵיהם בּמיוּחד, אבל החרדונים אוֹהבים לאכוֹל גם מטעמים אחרים כּדוּגמת דבוֹרים, נמלים וּחלזוֹנוֹת. שיעשעה אוֹתנוּ בּמיוּחד נקבה אחת שֶׁהייתה "מאופרת" בּצבע סגוֹל-אדמדם, לאחר שכּנִראֶה הייתה עסוּקה כּל היוֹם בּאכילת תוּתים מֵהעץ. 

    שפע החרדונים בּחצר לֹא נעלם גם מעֵינֵיהם החדוֹת של הבּזים בּשכוּנה. יוֹם אחד שמענוּ בּחצר צווחוֹת וראינוּ דרך החלוֹן שני בּזים וזוּג צוצלות (מין של יוֹנים) מִתעוֹפפים וצוֹעקים. בּאוֹתה העת היוּ לצוצלות שנֵי גוֹזלים בּנֵי שבוּעיים, בּקן שאוֹתוֹ בּנו על המזגן, מעל החלוֹן. לנוֹכח הצעקוֹת חשבנוּ שֶׁהבּזים מצאוּ את הקן והם מנסים לחמוֹס את הגוֹזלים. פּתחנוּ את הדלת, וּבזוִוית העיִן ראינוּ בּז אחד מִתעוֹפף מִכּיוון הבּיִת וּבז אחר עוֹמד על עץ הפקאן המִזדקן שלנוּ. מבּט אל הקן של הצוצלות גילה שלגוֹזלים שלוֹם. צעד נוֹסף קדימה גילה בּז נוֹסף שעמד על הקרקע ואחז בּגברת חרדונה. מוּל שני בּזים לֹא היה לה סיכּוּי.

    אחת מִשיטוֹת הבּריחה של החרדונים מִפּנֵי טוֹרפים היא נפילה לקרקע. מוּל הבּזים מדוּבּר אוּלי בּשיטה  הגיוֹנית, אך צפינוּ בּנפילוֹת שכּאלֶה מוּל כּלבים. מִדי פּעם הכּלבים מגלים אֶחד מהחרדונים הַמהלכים על הקירוֹת. בּרגעים כּאלוּ הם פּוֹרצים בּנביחוֹת לכיוונם של החרדונים. החרדונים לֹא מִתבּלבּלים וּמשליכים עצמם ארצה לתוֹך העִשְׂבּייה. 

    כּך אוֹ כּך מצליחים החרדונים לשַׂגשֵׂג, והם מֵהגדוֹלים והנפוֹצים שבּשוֹכני החצר. אנחנוּ נֶהנים לִראוֹתם מעטרים את קירוֹת הבּיִת, רוֹדפים אחרֵי חגבים, מִסתתרים בּסדקים ונֶהנים, בּדיוּק כּמוֹנוּ, מאכילת תוּתים מֵהעץ.   

     

    מדוּע חרדונים נִמשכים לביִת? סביבת האדם מספּקת לחרדונים מקוֹם חיוּת בּעל מאפיינים הדוֹמים לאלוּ שבּמקוֹם החיוֹת הטִבעי שלהם, על סלעים חשׂוּפים לשמש וּבִמקוֹמוֹת גבוֹהים שמֵהם הם יכוֹלים לִצפוֹת על הטריטוֹריה. המִבנים, גדרוֹת האבן, גגוֹת הרעפים ואפילוּ העצים שבּסביבת האדם מספּקים לחרדונים שפע של מקוֹם. החרדונים מהוִוים דוּגמה לבעלֵי חיים שאֵינם נִרתעים מֵהאדם, ואף מנצלים את שירותיו כּדֵי להרחיב תפוּצה. 

    אֵיך ניתן להרחיק חרדונים מֵהבּיִת? לֹא מוּמלץ לנסוֹת ולִתפּוֹס חרדונים בּידיים, שכן נשיכתם מכאיבה. חרדונים אֵינם מזיקים לאדם, וכאשר מניחים להם לנפשם הם אף מסייעים לנוּ בּהדבּרה של חרקים מזיקים. יש להניח שאִם תסלקוּ חרדוֹן אחד, בּמהרה יִתפּוֹס את מקוֹמוֹ פּרט אחר. החרדונים, כּשאר הזוֹחלים בּארץ, מוּגנים על פּי חוֹק וכל פּגיעה בּהם אסוּרה.

     

    צפה בגיליון 232
  • פינת החי השיקומית לחיות קטנות

    צפה בגיליון 232