טבע הדברים

טבע הדברים

ילדי טבע הדברים


טבע הדברים גיליון - 177

ילדי טבע הדברים גיליון - 183

  • כשהשדים הִתעוֹררוּ - הסרטן נזיר



    בּיום הרִאשוֹן של החוֹפש הגדוֹל נִראה כּאילוּ כּוּלם גילוּ את הים. מִשפּחוֹת שלמוֹת הִגיעוּ אל החוֹף, הקימוּ אוֹהלים, פּרסוּ מגבוֹת והוֹציאוּ מטקות, והחוֹף הִתעוֹרר לחיים. גם אנחנוּ אוֹהבים לראות את הים מִתעוֹרר לחיים, אבל חיים מִסוּג אחר, לכן הִתרחקנוּ מחוֹף הרחצה וטיילנוּ בין השוּניוֹת שלאוֹרך חוֹפֵי הים התיכוֹן. אמנם השוּניוֹת האלה הן לא ממש כּמוֹ השוּניוֹת באילת, שם יש אלמוּגים וּמאוֹת מינים של בּעלֵי חיים ימיים אחֵרים, אבל גם כאן מי שמִתבּוֹנן רוֹאֶה הרבּה מינים של דגיגונים קטנים שמִסתתרים בּבּרֵיכוֹת הקטנוֹת מִפני בּעלֵי חיים גדוֹלים יוֹתר שרוֹאים בּהם את ארוּחת הערב שלהם, אבל גם כּאן, יש מי שמחכּה להם, כּמוֹ תמנונים, והסרטנים.

    צפה בגיליון 183
  • סוריקטות וג'ירפות

    "אני לֹא מבין מה ההיגיוֹן" אמר יוֹסף למשה אחיו, לאחר שבוּע של שתיקוֹת. משה שֶׁהיה משוּכנע שיוֹסף הוֹלך להמשיך את עִניֵין הגנטיקה קצת נִבהל. רק לִפנֵי שלוֹשה ימים הביאה שיר את אוֹרית, החברה שלה לחצר שלהם, וכששיר הִתחילה לדבּר אִתה על הַגנטיקה והגנים והדנ"א, עשְׂתה אוֹרית פּרצוּף מבוֹהל, והלכה בּמהירוּת לעבר החצר של הג'ירפות. יוֹסף הִסתכּל לכיוון שאליו היא הָלכה, וּמרחוק ראה את הראשים של הג'ירפות בּוֹלטים מעבר לגִבעה.


    צפה בגיליון 183
  • מיִם, אש ותִמרוֹת עשן – פּארק ילוֹסטוֹן

    כּבר כּמה ימים שקשֶׁה לי להֵירדם בּלילה בּגלל הרעשים, היללוֹת והשריקוֹת. בּלֵילוֹת, כּך סיפּר לי "רוּחוֹת האש", שוֹמעים את הרוּחוֹת של האבוֹת הקדוּמים שלנוּ, כּשֶׁהם משׂוֹחחים עִם כּוֹחוֹת הטבע האחרים; לִפעמים רוּחוֹת הטבע מעט כּוֹעסים, ואז הטבע פּוֹלט קיטוֹר של אדים רוֹתחים; לִפעמים סתם חם להם, ואז הם פּוֹלטים מעט אדים. כּשֶׁהם עוֹשִׂים אמבּטיה, בּרֵיכוֹת המיִם הוֹפכוֹת לִברֵיכוֹת בּוֹץ שגוֹעש וּמבעבּע, והריח... ממש קשֶׁה לִנשוֹם.

    וּכשקשֶׁה לי להֵירדם, אני נוֹהג לקוּם וּלהִסתוֹבב בּחוּץ. לֹא, אֵין לכם מה לִדאוֹג, שום מכוֹנית לֹא תִדרוֹס אוֹתי, וגם אף אחד לֹא יִתקוֹף אוֹתי פּתאוֹם בּלילה, כּי אני גר בּשמוּרת האינדיאנים "נהר הרוּח", שֶׁהיא שמוּרת האינדיאנים הגדוֹלה בּיוֹתר בּאמריקה, והיא נמצאת בּפארק הלאוּמי ילוֹסטוֹן שבּארצוֹת הבּרית.

    צפה בגיליון 183
  • נולדנו לִרקוֹד



    זהוּ סיפּוּרה של סתיו בּת התשע.

    מאז שאני זוֹכרת את עצמי אהבתי לִרקוֹד. בּגיל ארבּע אימא לקחה אוֹתי לחוּג בּלט בּפּעם הרִאשוֹנה. אני זוֹכרת שנִכנסתי לסטוּדיוֹ גדוֹל, שהיו בו קיר מראות, מערכת של מוּסיקה וגם פּסנתר, וראיתי קבוּצה של בּנוֹת עוֹמדוֹת מסוּדרוֹת מאוֹד בצמוּד למראה.

    הבּנוֹת שנִראוּ כּמוֹ בּרבּוּרים לבנים עמדוּ זקוּפות בּעמידה רִאשוֹנה. הן לבשוּ בּגד גוּף לבן, חצאית שיפוֹן לבנה וגרביונים לבנים. השיער שלהן היה מתוּח, אסוף וּמגוּלגל בּרשת לבנה. הן נעלוּ נעלֵי בּלט ורודות - נעליים כּמוֹ שתמיד חלמתי שיִהיוּ לי.

    צפה בגיליון 183